סדר זרעים:

מסכתות בני"ך (ברכות, נזיר, יבמות, כריתות)

דברי המהרש״א שיש טעם בדבר שד' מסכתות אלו מסתיימות במאמר ר׳ אלעזר בשם ר' חנינא: ת״ח מרבים שלום בעולם וכו׳, וביאורו בטעם הדבר. ביאורו של הערוך לנר. טעמו של הערוך לנר לפרש באופן אחר ממהרש״א. מקשה שגם ביאור זה אינו מספיק לגמרי. השייכות דהמאמר דאמר ר' אלעזר אמר ר' חנינא להמאמר שלפניו ולתוכן המסכת — בכל אחת ממסכתות אלו. 

ענין השלום — ״ביני (בין הקב״ה) ובין עולמי״, והוא נפעל ע״י התורה וישראל. בשלום זה ד' אופנים - דרגות, שנתבארו בד׳ המסכתות. ד׳ האופנים הנ״ל מתאימים לד׳ הכיתות שהיו בישראל כשהיו על הים. ד׳ אופנים אלו בנוגע לתורה, מצד הנותן, מצד המקבל (ובזה ב' אופנים), מצד הנותן והמקבל ביחד. 

מס' ברכות — ק״ש, קבלת עול ומסירות נפש. הרמז בשם המסכת. ברכות שעל המזון. מס׳ יבמות — ביאור ענין החליצה והיבום ברוחניות. מפני מה אמרו (חכמים) דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה כו'. דין תורה ותקנת חכמים ביבום וחליצה מי קודם. דרישה וחקירה בעדי נשים. מס' נזיר — נזירות ופרישות וכו'. גדול העונה אמן יותר מן המברך. מעלת השלום בעולם שבמס׳ נזיר לגבי מסכת ברכות. מס׳ כריתות — ביאור ענין הכרת, ועבודת התשובה. גדיא יאי ואימרי יאי. 

סדר המסכתות כמו שהוא בש״ס — מצד התורה. הסדר ד״בני״ך״ — מצד עבודת בנ״י. ביאור ענין ״השלום בריבוי״ שבמאמר זה — ״מרבים שלום . . ורב שלום כו'״. 

סה"ש תנש"א ח"ב ע' 835

​

ברכות (א)

מבאר קישור סיום המסכת להתחלתה — ע״ד הרמז. מקשה בענין ישראל שנמשלו לבנים קטנים ולגדולים. מבאר החילוק בין אהבת האב לבן גדול ולבן קטן. מבאר ענין זה באהבת הקב״ה לישראל, ובעבודת האדם. מבאר ענין התאחדות הקבלת עול (קטנות) עם עבודת השכל ומדות (גדלות). 

מבאר המאמר ״וכל בניך למודי ה' כו' אל תקרי בניך כו״. מבאר שהענין ד״וכל בניך״ מביא לידי ״למודי הי״. מתרץ הקושיא שבתחילת ההדרן.

לקו"ש חלק כ"א פ' שמות, שיחה ג'

 

ברכות (ב) [ומועד קטן]

קושיית המהרש״א: איך אפ״ל ״אין להם מנוחה בעוה״ב״, ומה זה שייך לת״ח דוקא. מתרץ הקושיות עפ״י דברי האריז״ל בלקוטי הש״ס. מבאר שינוי הלשון והענין במאמר הנ״ל בברכות ובמו״ק — שבכל אחד מהם מדובר באופן אחר ב״אין להם מנוחה״.

ג' פירושים בכתוב דיצא אדם לפעלו — מהאריז״ל הבעש״ט ואדה״ז — בשייכות לענין ילכו מחיל אל חיל כו'.

לקו"ש חלק י"ד, הוספות, ה' מנחם אב, שיחה א'

​

ברכות (ג) [ומועד קטן]

ביאור ב' הגירסאות בסיום מסכתות אלו במאמר ד״אין להם מנוחה כו״ — במי מדובר: ״ת״ח״ או ״צדיקים״. החילוק בין לימוד התורה לקיום המצות. הטעם שמבטלין ת״ת לקיום מצוה שאי אפשר לעשותה ע״י אחרים. 

ב׳ ענינים ובחינות בקיום המצות — גבול ובלי גבול. ב' פירושים ב״עוה״ב״— גן עדן, עולם התחי׳, ב' תקופות בתחיית המתים. ביאור הטעם שהזמן דג״ע שאין בו קיום המצות — אינו נקרא הפסק בהעליות. 

לקו"ש חלק י"ד בהוספות, ה' מנחם אב, שיחה ב'; לקו"ש חט"ו, כ' חשון - באידיש

​

ברכות (ג) [ומועד קטן]

ביאור השינוי בין סיום מארז"ל "ת"ח אין להם מנוחה" בב' המס': בברכות - "לא בעוה"ז ולא בעוה"ב", ובמו"ק - "אפילו לעולם הבא"; עוד שינויים בסיומי כל המסכתות; התיווך עם מארז"ל סוך תמיד שלע"ל יהי' "יום שכולו שבת ומנוחה"; ב' דרגות בעוה"ב: העדר הממנוחה ומנוחה, ושניהם עלי' מחיל אל חיל, אלא שמדריגת מנוחה נעלית יותר, בחי' ישראל שקדמו לתורה (וביאור מארז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני).

בהוס' לסה"ש תשנ"ב ח"ב

​

שביעית

דיוקים בסדר ותוכן המשנה דהמחזיר חוב בשביעית וכו'. הגדר דשמיטת כספים אם זהו אפקעתא דמלכא או חובת גברא. גדר השמטת החוב. ביאור לשונות הרמב״ם בזה. מבאר שרוח חכמים נוחה הימנו היא בכל בבא באופן אחר, ובסדר דפוחת והולך. ולכן הבבות הם בסדר רלא זו אף זו. 

המחלוקת במצות שמיטת פירות אם זהו אפקעתא דמלכא או שבעה־ב משמיט, והנפק״מ שבזה. ומסייע בזה עפ״י הנ״ל. ביאור הגדר דשמיטת כספים (ושמיטה בכלל) בפנימיות הענינים.

לקו"ש חלק י"ז פ' בהר, שיחה ב'

​

שביעית - ירושלמי 

קושיית המפרשים דיש סתירה בהנהגת רב בין המבואר בסוגיין להמבואר במס' ב״מ. שקו״ט בתירוצים שלהם. ביאור החילוק בין הסוגיות. ביאור הגדר דהנהגת רב במדת חסידות. ביאור ע״ד הדרוש שענין הנהגת רב סודר בסיום מס׳ שביעית. ביאור גודל הענין דמצות שביעית.

לקו"ש חלק ל"ב פ' בהר, שיחה א'

​

 

סדר מועד:

שבת (א)

סדר המשנה ״(שפוקקין) ומודדין וקושרין״. גדר מלאכת קושר. קשר שאינו של קיימא. עקירה והנחה. חצי שיעור במלאכות שבת. הטעם שלא גזרו חכמים לאסור קשר שאינו של קיימא במקום מצוה. הביאור בפנימיות הענינים בסדר המשנה הנ״ל.

לקו"ש חלק י"ד פ' אתחנן, שיחה א'

​

שבת (ב)

ביאור קישור סיום המסכת לתחילתה בפנימיות הענינים. ענינו של יום השבת, עליית העולמות כו'. ענין הד' רשויות, ומלאכת הוצאה. אופן העבודה שעל ידה פועלים ענין השבת — פוקקין ומודדין וקושרין וכו'.

ספר השיחות ה'תשמ"ח ח"ב, פ' בשלח

​

עירובין

מחלוקת חכמים ור״ש במי שהחשיך חוץ לתחום (דלחכמים — אפילו אמה אחת לא יכנס, ולר״ש אפילו ט״ו אמה יכנס) ובנימא של כנור שנפסקה במקדש (דלחבמים קושרה ולר״ש עונבה). הקישור בין שתי המחלוקות. ריבוי הכמות אם מכריע את האיכות. מחלוקת ר׳ יוחנן בן ברוקה ור' יהודה במשנה שם בשרץ שנמצא במקדש. ביאור השייכות דשני הכללים שבדברי ר״ש וההבדל ביניהם, בפנימיות הענינים. 

המדרש דשאל מין את ר״ע איך הקב״ה משיב רוחות וכו' — בשבת, ומענה ר״ע. הטעם שהתחלת מס' שבת היא במלאכת הוצאה. ענין עירובי תחומין ועירובי חצרות. החילוק בין איסור תחומין למלאכת שבת. ההוראה מכל זה בעבודת האדם.

לקו"ש חלק י"א פ' בשלח, שיחה ג'

​

עירובין - ירושלמי

״צבת בצבת עבד מצבתא אחת למדו כמה צבותות וכא משביתה אחת למדו כמה שביתות״. פירוש הפני משה בזה צע״ג. ביאור דברי הירושלמי על פי התוספתא כאן, ושייכותם למשנה האחרונה דהמסבת. דברי התוס' והמהרש״א בטעם דנטר עד הכא בהבאת דברי ר"ש. ביאור דברי ר״ש שב' סוגים בשבות. דברי המדרש ששאל מין א׳ את ר״ע למה הקב״ה משיב רוחות בשבת וכו' ומענהו של ר״ע.

לקו"ש חלק ל"א פ' יתרו, שיחה ג'

​

פסחים (א)

קושיית הלח״מ על הרמב״ם שפסק שברבת הפסח אינה פוטרת את של זבח וכו' וביחד עם זה פסק שכל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא. הקשר דסוף פסחים לתחילת שקלים. קישור סיום המס' להתחלתה. תירוץ הצל״ח על קושיית הלח"מ. שקו"ט בתירוצו. ביאור מחלוקת ר״י ור״ע. ביאור אריכות ל' ר״ע. מחלוקת ר״י ור״ע כאן היא לשיטתייהו בכמה מקומות. ביאור שייכות השיטות הנ״ל לבעליהן — ר"י ור״ע.

הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים וביאורים

​

פסחים (ב)

קושיית הצל"ח מאי בעי בגמרא בההקדמה ״פשיטא על פדה־ב אבי הבן מברך". קושיות על תירוצו. העריבות דענין זה (דפדה"ב) למס' פסחים. שקו״ט בגדר מצות פדה"ב על מי היא מוטלת על האב או על הבן. חילוק בזה בין הבבלי לירושלמי. ביאור סוגיא זו בפנימיות הענינים פדיון בנו בכורו של הקב־ה, ישראל, מהגלות.

לקו"ש חלק י"א פ' בא, שיחה ב'

 

ראש השנה (א)

מחלוקת רש״י (וראב״ד) ותוס' (ורמב״ם) בפירוש ״תקיעות וברכות של ר״ה מעכבות״. מבאר שזה קשור עם המבואר בריטב״א בפירוש ״ובמה בשופר״.ב' אופנים בגדר אמירת הפסוקים דמלכיות זכרונות ושופרות. שני המשלים שהובאו על תקיעת שופר — מהבעש״ט ומס' קדושת לוי. דברי התוספתא ״שופרות, כדי שתעלה תפלתבם לפני בתרועה״. שני האופנים באמירת פסוקי שופרות בפנימיות הענינים.

לקו"ש חלק ל"ד, ראש השנה

​

ראש השנה (ב)

מחלוקת ר״ג וחכמים אם שליח ציבור מוציא את הבקי. דברי הרא״ש שדעת חכמים שציבור עיקר ודעת ר״ג ששליח ציבור עיקר. מה עדיף ריבוי הכמות או גודל האיכות. מחלוקת ר״ג וחכמים בזה, בלימוד התורה, בתפילה ובגמילות חסדים. מחלוקת ר״ג וחכמים בטענו חטים והודה לו בשעורים, מהו עיקר הדבר החומר או הצורה. מקשר זה עם הענין דכמות ואיכות הנ״ל. ביאור ה״צריכותא״ בכל המחלוקות הנ״ל. ביאור הקשר דשיטתו של ר״ג עם זה שהי' נשיא.

לקו"ש חלק כ"ד, אלול

 

ראש השנה (ג)

הראי׳ בגמרא מברכת כהנים לתפילה. הביאור בחסידות בהבדל שבין ברכה לתפילה. הצד השווה שבין ברכת כהנים לתפילה. המעלה שבברכת כהנים על תפילה. ביאור מחלוקת ר״י ור״ע (בחולין) מהיכן למדנו ברכה לכהנים. ב' אופנים בשליחות כהנים מהקב״ה לברך את ישראל.

לקו"ש חלק י"ח, פ' לך לך

​

יומא (א)

כמה קושיות ודיוקים במה ש"אמר ר״ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין, מי מטהר אתכם, אביכם שבשמים וכו״. ביאור כל הנ״ל באריכות. טהרת (כפרת) ישראל מצד מעלתם, ולא רק מצד היום דיוה"כ. ביאור ״מה המקוה מטהר את הטמאים״ טהרה ממקצת טומאה. הקשר לתחילת המסכת. 

״וכפר בעדו ובעד ביתו, ביתו זו אשתו״. גדר הדין שכהן גדול ביוה״כ צריך להיות נשוי. ביאור שאשתו נקראת כאן ״ביתו״. דברי ר׳ יוסי ״מעולם לא קריתי לאשתי אשתי אלא לאשתי ביתי וכו״. ביאור הנהגתו של ר׳ יוסי, שהיתה מיוחדת משאר התנאים.

לקו"ש חלק י"ז פ' אחרי, שיחה א'

​

יומא (ב)

חלוקי הכפרה - ג' או ד'. פירושי המהרש"א והעקידה. אדה"ז בריש אגרת התשובה - כהעקידה. הטעם שאדה"ז מביא שם הברייתא דג' חלוקי כפרה. מה שכתב שם אדה"ז: "מצות התשובה מה"ת היא עזיבת החטא בלבד". 

שייכות ענין הכפרה לתשובה. בקשת מחילה. תשובה ושלימות התשובה. נוסח הוידוי "חטאתי" ונוסח מפורט יותר. עיקר הוידוי ושלימות הוידוי. הביאור ע"פ פנימיות הענינים בג' או ד' חלוקי כפרה.

לקו"ש חלק י"ז פ' אחרי, שיחה ג'

 

יומא (ג)

הטעם שבסיום וחותם מסכת זו — סודר הענין דהרואה קרי ביוה״כ. ע״י תשובה מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות. ביאור המהרש״א בזה. א״ר עקיבא אשריכם ישראל וכו'. שני אופנים בטהרה: הזאה ומקוה, בכוונה ובלי כוונה. תשובה מיראה ותשובה מאהבה, הנפק״מ להלכה. 

דרגות בתשובה מאהבה. המקדש את האשה ע״מ שאני צדיק כו'. דברי אדה״ז בתניא פ״ז בענין תשובה מאהבה. הביאור בזה ע״ד ההלכה. מכשירי מצוה.

לקו"ש חלק י"ז פ' אחרי, שיחה ב'

 

יומא - ירושלמי

מחלוקת ר' יהודה בן בתירה שבוידוי צריך לפרוט את מעשיו ור' עקיבא — דאינו צריך. מבאר שזה תלוי בהחקירה אם בהווה צריך להתחשב בהעתיד. ביאור נוסף לפי חקירה זו. ביאור לפי זה במחלוקת הבבלי והירושלמי, לפי הכסף משנה. אם הלבה כר' עקיבא. מבאר פרטי הלשונות וכו' בסיום המסכת (בירוש').

לקו"ש חלק כ"ד, יום הכפורים

​

סוכה

רש"י כותב שטוב לצדיק טוב לשכינו למדים מאוי לרשע אוי לשכנו, דמרובה מרה טובה. ובגמרא בדפוסים הנפוצים הובא כתוב על זה. ביאור מחלוקת רש״י ורמב״ם בפירוש ״טבעתה קבועה וחלונה סתומה״ (של משמרת בלגה). וביאור יסוד מחלוקתם, אם השכנות פועלת במהות השכן, או שאי"ז אלא באופן חיצוני. מחלוקת הנ״ל בדין בר מצרא ובענין הזמן — תוספת שבת ויו״ט. 

הטעם שלרש"י הוצרכו לומר דמרובה מדה טובה ואין מספיק באם זהו בשווה. בהענינים דאוי לרשע אוי לשכנו טוב לצדיק טוב לשכנו, מרומזים הענינים דבר מצרא ותוספת שבת ויו״ט. "אוי לרשע אוי לשכנו" ר"ת אלול.

לקו"ש חלק י"ט, פ' ואתחנן, שיחה ג'

​

תענית (א)

נוסחאות אמירת בנות ירושלים במשנה ובברייתא. המאמר דעתיד הקב״ה לעשות מחול לצדיקים ושייכותו לדלעיל מיני׳. פירושי רש״י ותוס' בסיום המסכת. מעלות כלליות ופרטיות של בנות ירושלים. מעלות הבאות מהמשפחה. שני אופנים באחדות שבין בנות ירושלים: מצד הכלל, מצד הפרטים. שני אופנים באחדות שמצד הפרטים. לעתיד כל אחד נכוה מחופתו של חבירו.

לקו"ש חלק י"ט, ט"ו באב
 

 

תענית (ב)

הטעמים לזה שט״ו באב הוקבע ליו״ט. הטעם דיום שפסקו מלכרות עצים למערכה. פירושי רבינו גרשום והרשב״ם. פירושיהם של התוס' ור"ג ושל הרשב״ם ב״וקרו לי׳ יום תבר מגל״. הסיבות שגרמו שט״ו באב הוא יו״ט — תוכנן ההיפך מהסיבות שגרמו לט' באב. 

הבעלות של ישראל על א״י ואופנים בזה. ענין כריתת עצים למערכה: צדקה, הכנה להקרבת הקרבנות. ביאור ענין שבירת הקרדומות. ט״ו באב ענינו אחדות, היפך שנאת חינם.

לקו"ש חלק כ"ד, חמשה עשר באב, שיחה א'

​

תענית (ג)

הגדר דהוספה בלימוד התורה בלילה מט״ו באב ואילך. לימוד התורה בלילה בכלל. שינוי לשונות הרמב״ם בענין כתר תורה. הדביקות בנותן התורה. ל' הרמב״ם ״חכמתו ודברי חכמה״. לימוד התורה מתוך ביטול. הוספה בחיים — בעיקר באיכות. הקשר דהוספה בלימוד התורה בלילה לתוכן היום דט״ו באב. ההוראה מזה שהלבנה פוחתת והולכת בחציו השני של החודש.

לקו"ש חלק ל"ד, חמשה עשר באב

​

תענית (ד)

מחלוקת הבבלי והירושלמי בסדר שאלת בגדי הלבן. שיטות הבבלי והירושלמי מה מכריע, ההוה או העתיד. ביאור שורש המחלוקת בפנימיות הענינים.

לקו"ש חלק ד', הוספות, חמשה עשר באב.

​

תענית - ירושלמי

לפי הגירסא בבבלי היו ג' (ולהגירסא שבעין יעקב — ד') סוגים בבנות ירושלים, ובירושלמי מפורטים — ב׳ סוגים. בירוש׳ הענינים מתבארים בכללות, ובבבלי — בפרטיות. ועל פי זה מבאר כל פרטי הסוגיא.

לקו"ש חלק כ"ד, חמשה עשר באב, שיחה ב'

​

מגילה

״כל האוחז ס״ת ערום נקבר ערום ערום בלא מצות ערום בלא אותה מצוה״. מקשה בטעמים של הקס״ד. דברי התוס׳ בפירוש ״ערום בלא אותה מצוה״ — י״מ ופי׳ הריב״א. ג' אופנים בגדר המטפחת של הס״ת. ביאור הקשר דמאמר הנ״ל עם המאמר שלאחריו. הדין דקורע על מתו בשבת דיצא ידי קריעה, הדמיון לנדו״ד והחילוק. מאחז״ל עה״פ אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד — למיימינים בה למשמאילים בה כו'. 

לקו"ש חלק כ"ג פ' חוקת, שיחה א'

 

מועד קטן [וברכות]

השינוים במאמרים שבסוף ב׳ המסכתות — בין מו״ק לברכות. קושיית המהרש״א דעוה״ב כולו מנוחה. וצ״ע בתירוצו. מבאר שבב׳ המסכתות מדובר אודות ב׳ דרגות בעוה״ב. ב׳ חלקים בתורה, וב׳ אופנים בלימוד התורה. הסיום דמס׳ תמיד. השמות ״תמיד״ ו״מו״ק״. אלף השביעי, שבת ומנוחה. ענין החידוש בתורה שע״י ישראל.

ספר המאמרים מלוקט חלק ו', קונטרס כ"ב שבט ה'תשנ"ב

​

[ראה הדרנים על מסכת ברכות ומועד קטן]

​

חגיגה (א) וסדר מועד - משניות

מחלוקת ר"א וחכמים בטעם שאין המזבחות טעונין טבילה, שר"א אומר מפני שהן כקרקע וחכ״א מפני שהן מצופין. ההוראה בעבודת האדם. ביאור ענין הכלים והמזבחות בכל יהודי. 

לקו"ש חלק ג', פ' תצוה

 

חגיגה (ב)

פירושי רש"י והרמב"ם באיבעית אימא, דלהרמב״ם "מפני שהן מצופין - הוא טעם לטהר, שכלי ששימושו הוא דרך חיפויו, אינו מקבל טומאה. שיטה כללית של ב"ש וב"ה במחלקותיהם, האם הענינים נקבעים עפ"י תורה עפ״י הכלליות שלהם או עפ״י פרטיהם. 

דוגמאות ע"ז מכל סדר מהש״ס. נוסח ברכת בורא מאורי האש. כיצד מרקדין לפני הכלה כו'. כל הנשים דיין שעתן כו'. ג׳ המאורעות של הגרים שבאו להתגייר. העוף עולה עם הגבינה על השולחן כו'. מטפחות ספרים בין מצויירות בין שאינן מצויירות טמאות כדברי ב״ש, ב״ה אומרים מצויירות טהורות ושאינן מצויירות טמאות, וכ״ה במחלוקת דמזבחות. דר״א שמותי הוא. וכן בהתחלת המס׳ (שיש לה קשר לסופה) שב״ש אומרים הראי׳ שתי כסף והחגיגה מעה, וב״ה אומרים הראי׳ מעה כסף והחגיגה שתי כסף. 

מבאר לפי״ז הקשר דהנ״ל בענין ציפוי המזבחות, עם המאמרים שאין אור של גהינם שולטת בתלמידי חכמים ובפושעי ישראל. הביאור בזה בפנימיות הענינים. וההוראה.

לקו"ש חלק ט"ז פ' תרומה, שיחה ד'

​

חגיגה (ג)

כמה קושיות ודיוקים בשני המאמרים דת״ח אין אור של גיהנם שולטת בהם, ועד״ז בפושעי ישראל. חיבור של יהודי עם הקב״ה ע׳"י ב׳ ענינים: לימוד התורה וקיום המצות. ביאור החילוק ביניהם. דירה בתחתונים ע״י שניהם דוקא. ועפי״ז מבאר כל הנ״ל. דוגמת ב' ענינים אלו (תומ"צ) במשכן ומקדש. דעות הרמב״ם והרמב״ן בתכלית המשכן. הארון וכללות המשכן.

לקו"ש חלק ט"ז פ' ויקהל, שיחה ב'

​

​

סדר נשים:

 

יבמות

[ראה הדרן על מסכתות בני"ך]

 

כתובות (א)

רמב״ם הל׳ מלכים: ״כשם שאסור לצאת מהארץ לחו״ל כך אסור לצאת מבבל לשאר הארצות שנאמר בבלה יבואו ושם יהיו״. כמה קושיות ודיוקים בזה. דעות רמב״ם ורש״י בטעם איסור היציאה מבבל. שני ענינים בא״י, בשייכות ישראל אלי׳ ובאיסור היציאה ממנה — בחירה וקדושה. גדר איסור היציאה מבבל, מצד הבחירה. בחירה וקדושה שבישראל. תיווך קצת בין דעות רמב״ם ורש״י הנ״ל.

(לקו"ש חלק י"ח פ' מסעי, שיחה ב')

 

כתובות (ב)

בגמרא כאן ועד"ז בתו"כ בחוקותי, שעתידין אילני סרק שבא"י שיטענו פירות. הסתירה מזה לדברי הרמב"ם שבימות המשיח עולם כמנהגו נוהג. קושיית הראב״ד ותירוץ הרדב״ז. דברי העבודת הקודש. קושית הלחם משנה שהרמב"ם סותר עצמו ופסק כמ״ד דפליגי על שמואל דאין בין עוה"ז לימוה"מ אלא שעבוד מלכיות בלבד. תחיית המתים. 

ב' תקופות בימות המשיח. הבדל התוכן בין הפרקים י"א וי"ב בהל׳ מלכים. שיטת הרמב"ם בענין הפסוקים ומאמרי חז״ל אודות היעודים דלעתיד, אם הם כפשוטם. ביאור הגמ' דכתובות והתו"כ. צדיקים ובע"ת, מי עדיף. ב אופנים בביאת המשיח - זכו, לא זכו. תיווך מחז"ל בענין ביהמ״ק לעתיד, אם בנוי יבוא מן השמים או שבנ"א (משיח) יבנוהו. ביאור ההכרח להרמב״ם שבימוה״מ תהי' תקופה שני'.

(לקו"ש חלק כ"ז פ' בחוקותי, שיחה א')

​

נזיר (א)

נזיר שמשון ונזיר עולם. נזירות שמואל, ולימודו משמשון. בגמרא: גדול העונה אמן יותר מן המברך. מה זה שייך להמשנה. וכמה דיוקים. קושיית הרד״ק, איך נעשה שמואל נזיר. וכן קשה בנוגע לשמשון. הביאור בזה, בדוגמת גירות קטן כו'. כח של הסכמה על דבר. מבאר לפי"ז המשך הגמרא. וכן המשך דהמאמר ת"ח מרבים שלום בעולם. 

ביאור בפנימיות הענינים דהמאמר דגדול העונה אמן יותר מן המברך, ושייכותו להמשנה, לענין הנזירות. הקשר דהמאמרים לאומריהם — לרי יוסי ור' נהוראי.

 

(לקו"ש חלק י"ח פ' נשא, שיחה ג')

 

נזיר (ב)

בסוגיית הגמרא דתנאי היא אם גדול העונה אמן יותר מן המברך, והכרעת האמוראים בזה. קושיית המפרשים דהטור סותר את עצמו בפסקיו בזה. תירוצי המגן אברהם והמעדני יו״ט. תירוץ באופן אחר קצת. תמיהה בעצם הענין דגדול העונה אמן כו'. ביאור הפרישה בזה. 

דברי הצפע"נ בענין דכל העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך, ובענין עניית אמן של הסוטה אחר שבועת הכהן. מקשה על ביאור הנ״ל ממשמעות הגמרא, וממ״ש בשו"ע אדה"ז. ביאור הנ״ל ע"י הקדמת התוכן דעניין אמן. בהברבות דתפלה ותחנה, דהודאה וכו'. 

ביאור הדעה דמברך עדיף. ביאור שייכות סוגיא זו למס' נזיר, עפ"י דברי הצפע"נ בענין יוסף שנקרא נזיר אחיו. ועפי"ז מבאר גם ההמשך: אר"א ת"ח מרבים שלום בעולם.

 

(לקו"ש חלק ל"ה פ' ויחי, שיחה ב')

[ראה הדרן על מסכתות בני"ך]

​

סוטה (א)

דברי ר״י לא תיתני ענוה ודברי ר"נ לא תיתני יראת חטא כו'. מקשה למה לא אמרו שניהם לא תיתני לא ענוה ולא יר״ח. ענוה ויר"ח — מי גדולה ממי. הקושיא הידועה במאמר ר"י לא תיתני ענוה דאיכא אנא, הרי זה היפך הענוה. ב

יאור פירוש ענין הענוה. ענותנותו של משה רבינו שהי' עניו מכל האדם גו'. קרי ר״י אנפשי' ורב תבואות בכח שור. התורה מצלא מיצה"ר. מחלוקת ר"י ור"נ בדין ביטול מי רגלים עי"י הטלת מים. ענוה שעפ״י חשבון וענוה בעצם. ר״י — סיני (סדר הלימוד דירושלמי) ר״נ —מחסידי בבלי.

(לקו"ש חלק י"ג פ' בהעלותך, שיחה ב')

​

 

סוטה (ב)

מס׳ סוטה סדורה לאחרי מס' נזיר, או לאחרי מס' גיטין. דעות הבבלי והירושלמי אם הקינוי תלוי בגירושין. הרמב״ם פוסק כרע״ק שהקינוי חובה. ביאור התוס׳ יו״ט בזה, אינו לכמה דעות. ב׳ אופנים בקינוי. שיטת הרמב"ם בזה. הטעם לדעתו שאסור לקנאות. ביאור הטעם לסידור סוטה לאחרי גיטין — לפי הנ״ל. שיטת רש״י בכל זה. לפי כל הנ״ל — ביאור שייכות סוף המסכת לתחילתה.

(לקו"ש חלק י"ח פ' נשא, שיחה ב')

 

סוטה - ירושלמי

ענוה ושאר התנאים הדרושים להשראת השכינה, נבואה. הסדר ב״הי חסיד״ ״הי עניו״ — איזה מהם קודם. הלל ושמואל הקטן. ג׳ דרגות בענוה, ובהשראת השכינה. גירסות הבבלי והירושלמי: השראת השכינה או רוה״ק. ביאור בנוגע לעובדא האחרת שבירושלמי שם.

(לקו"ש חלק ל"ח פ' בהעלותך, שיחה ב')

 

גיטין (א)

ביאור מחלוקת ב״ש ב״ה ורע"ק בהיתר לגרש - בעבודת האדם. איש ואשה — רמז להקב״ה וכנס"י, לנשמה וגוף. עבודה שיש בה קשיים וכו' באיזה אופן מותר לעזבה ולהתחיל באחרת. הדין כב"ה, אבל יש להחמיר שלא לעזוב העבודה וכו'.

(לקו"ש חלק ח"ד פ' תצא)

 

גיטין (ב)

סיום המסכת — בענין המנגד לגירושין. בכמה פרטים וענינים שבגט, מצינו ענין האחדות. תחילת המס׳ בדין המביא גט ממדינת הים — שאינו מצוי. מתן תורה - קידושין, הגלות — גירושין. גירושין דהקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל אפשרי רק על ידי הענין ד״המביא גט ממדינת הים״. 

ביאור הענין ברוחניות. ביאור ענין הקידושין דכנסת ישראל, שהי׳ באופן רכפה עליהם הר כגיגית, וההיתר דהקדוש ברוך הוא לשוב לכנסת ישראל, דגדולה תשובה שדוחה את ל״ת שבתורה — לא יוכל בעלה הראשון גו'. ע״י הגלות מתגלה אשר ״היא חברתך ואשת בריתך״. מיד לאחרי גיטין, באה מס׳ קידושין.

(לקו"ש חלק ט' פ' תצא, שיחה ב')

 

קידושין (א)

שיטות הלימוד השונות: הליטאי, הפולני, והדיוק בלשון. כמה קושיות ודיוקים. פסק אדמו״ר הזקן שתחלת הלמוד אסור שיהי׳ כדי להתפרנס מזה, אבל כשכבר למד ואינו מוצא להתפרנס אלא על ידי התורה — מותר. שני אופנים בהסברת דין זה. דברי רבי שמעון שיעסוק בתורה ומלאכתו נעשית על ידי אחרים. מבאר לפי זה כל הקושיות והדיוקים. הביאור בפנימיות הענינים.

(לקו"ש חלק ט"ז, הוספות, פ' יתרו)

 

קידושין (ב)

בקידושין — משנה: שעשה אברהם אבינו את כל התורה כו', וביומא - מאמר רב: קיים אברהם אבינו כו'. תירוץ המהרש״א. תירוץ השיירי קרבן. הביאור: במשנה מדובר אודות עשיית הגברא, במאמר רב מחדש אודות הקיום בהחפצא. הפירוש הפנימי ב״עשה״. גם בלימוד התורה דידן — ג' אופנים.

(לקו"ש חלק ל"ה פ' תולדות, שיחה ב')

 

קידושין - ירושלמי

במשנה: מימי לא ראיתי צבי קייץ וארי סבל ושועל חנוני כו׳. ובירושלמי משנה הסדר וגם מוסיף: זאב מוכר קדירות. בדברי ר״ש בן אלעזר כופל הענין דהם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני. דברי הרמב״ם בפיה"מ שכל העולם נברא בשביל האדם השלם, בשביל ישראל. ג׳ אומנויות הנ״ל הן הכנה לשמוש קונו. 

שיטות הבבלי והירושלמי בענין הוה ועתיד מי מהם מכריע. שעיר של יוה"כ נאכל לערב והבבליים אוכלין אותו כשהוא חי. הביאור בזה שכמה מהשבטים נמשלו לחיות. ביאור החילוק בין תרגום אונקלוס לתרגום יונתן בפסוק ״בנימין זאב יטרף״ ודברי הרגוצובי בזה.

(לקו"ש חלק ט"ו פ' ויחי, שיחה ד')
 

 

 

סדר נזיקין:

בבא קמא

קושיית כ״ק אדמו"ר מהר"ש נ״ע למה הי' צורך באמירת הקב״ה למרע"ה פסל לך, שפסולת הלוחות יהי' שלו, הרי מסתתי אבנים אין בהם משום גזל. ותירוצו. לכאו' התירוץ תלוי בשתי הדעות שבמדרש, מהיכן פסלן. קושיית הרשב״ץ ותירוץ המהר״ש. 

גדר ״אצל בעה"ב" בנוגע להקב״ה. הדין דהי׳ עושה אצל בעה״ב אם הוא גם במסתתי אבנים. השינוי בדינים הללו בין הברייתא לתוספתא, אם במסתתי אבנים מועילה קפידת בעל הבית. דברי הטור בזה .החילוק בין בעה״ב מקפיד ואינו מקפיד (ובזה גופא - ב' אופנים) ל״אין בהם משום גזל״. הפקר מצד הגברא או מצד החפצא. ביאור החילוק הכללי בין הברייתא לתוספתא. 

החילוק בין בבל לא״י בענין חשיבות האבנים. עפי״ז מבאר דברי המהר״ש הנ״ל, ביאור נוסף בנוגע להקושיא שבתחילת ההדרן. הלוחות — משל ציבור.

(לקו"ש חי"ט פ' עקב, שיחה ג')

 

בבא בתרא - בבלי וירושלמי

דברי הבבלי ודעת הירושלמי בדין ערב בחנוק ואמר הנח לו אם הוא משתעבד. פירוש הפני משה בדברי הירושלמי. ב׳ אופנים בטעם שהערב משעבד נפשי׳ בלי קנין. מבאר עפי״ז מחלוקת הבבלי והירושלמי, ומפרש דברי הירושלמי. 

החילוק הכללי שבין בני בבל ובני א״י. ערבות בנ״י זל״ז נפעל כשעברו את הירדן. ביאור הנ״ל ע״ד המוסר, ובעבורה הרוחנית. ביאור תחילת וסוף המסכת בנוגע לענין הגלות והגאולה.

(חכ"ו פ' משפטים, שיחה א')

 

סנהדרין

במשנה: כל זמן שהרשעים בעולם״, ובגמרא: מאן רשעים גנבי . . כמה קושיות ודיוקים בזה. במשנה "חרון אף" ובברייתא "חרון״ (בלי תיבת "אף"). החילוק בין המשנה דמיירי בחטא ע"ז דוקא, והברייתא דמיירי בכל החטאים. דברי הספרי: "כל זמן שע"ז בעולם חרון אף בעולם״. 

הפעולה הנמשכת שבאיסורי גניבה (וגזילה). ביאור הצפע״נ שלא תגזול ולא תגנוב הם לאוין שניתנו לתשלומין ולא לאוין שניתקו לעשה. החיוב הנמשך לעשות תשובה, כשעשה עבירה (גם שאר העבירות). ביאור מארז״ל: כל הגונב כאילו עבד עבודת כובבים, העבירות שרז״ל השוו לע״ז. דברי ריב״ז בטעם שהחמירה תורה בגנב יותר מבגזלן, ויה"ר שיהא מורא שמים עליכם כו'. הקשר לתחילת המסכת — תפקיד הסנהדרין. ההוראה מהענין דרשע בא לעולם כו'.

(לקו"ש חי"ז פ' קדושים, שיחה א')

 

שבועות

ביאור דברי רש״י בטעם פלוגתת ר״מ ור״י אם שוכר דינו כשומר חינם או כשומר שבר. ביאור סוגיית הגמרא כאן  ע"פ הנ"ל. דברי השל"ה שד׳ השומרין נוהגין גם בין אדם למקום, וביאור הענינים בזה. ביאור ענין השואל — בדקות יותר, בשומר תומ״צ. ביאור ענין השוכר בעבודת ה — ע"פ הנ״ל.

(חל"א פ' משפטים, שיחה א')

 

מכות

״וכבר היו ר"ג וראב״ע ור"י ור״ע מהלכין בדרך . . התחילו בוכין ור״ע משחק וכו' שוב פעם אחת . . אמרו לו עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו״. הלימודים מאגדה שבתורה. במאי קמיפלגי. כמה שאלות ודיוקים בתוכן ובלשון הסיפורים הנ״ל. 

הביאור בכל זה. בכייתם של התנאים האחרים, לא היתה על כללות החורבן כו' אלא על החומרא המיוחדת שהיתה בזה, ור״ע ראה בחומרא זו את הטובה שתצמח מזה לישראל. השאלה אם בהוה צריך להתחשב בחיוב שבעתיד. קיום המצוה בכל פרטי' והידור בכללות המצוה — מה מכריע. 

הצריכותא בבל אחד מהמאורעות הנ״ל ובדברי ר״ע כל דעביד רחמנא לטב עביד. הטעם שבגמרא מפרט שמותיהם של התנאים, כי זה שייך לשיטותיהם. ביאור המדרש עה״פ נחמו נחמו וגו'. 

(לקו"ש חי"ט פ' נחמו)

 

עבודה זרה

העובדא דמר יהודה ובאטי בר טובי דהרו יתבי קמי שבור מלכא וכו'. מקשה על המ״ד הא' למה לא הי' שבור מלכא "קים לי׳״ בבאטי בר טובי. שיטות רש״י ותוס' אם באטי בר טובי עשה איסור בזה ד״עבד באורתא״. מחלוקת רש״י ותוס' אם מעוכב גט שחרור מותר בשפחה ונכרית. כמה קושיות. 

מחלוקת הפוסקים בכלים שיש בהם בליעת בישולי נכרים. דברים שנאסרו מדרבנן מצד טעם, אסורים גם כאשר הטעם אינו — נסרים שרחבן ארבעה פסולין כו׳. מבאר שבעובדא הנ״ל האיסור הי׳ משום בישולי נכרים. הגדר דנעשה כמו עצם האיסור — בנדו״ד. ביאור מחלוקת ב' המ״ד בעובדא הנ״ל, תלוי׳ בעיקר הטעם לאיסור בישולי עכו״ם. הטעם ששבור מלכא נעץ הסכין בקרקע אך ורק עבור מר יהודה ולא עבור באטי. ההוראה מכל זה בעבודת ה'.

(לקו"ש חי"ט פ' דברים, שיחה ה')

 

הוריות

[ראה הדרן על מסכת בכורות] 

​

אבות (א)

״לפום צערא אגרא״. שכר המצוות הוא ענין בהלכה, ולפי גדרי'. מקשה מהו החידוש בלפום צערא אגרא ומהו המילי דחסידותא שבזה. 

הביאור בכל זה. צער שאין יהודי מחוייב בו: גר המתגייר. קבלת מינוי לדבר שבקדושה. היורד לשדה חבירו ובעה״ב מגלה דעתו דניחא לי׳. המעביר חביות ונשברו וכו'. ב׳ גדרים בתומ״צ ובחיובם. וכן — במתן שכר של מצות. חיוב ורשות. ביאור קשר סיום המסכת להתחלתה. השייכות דהמאמרים לבן הא הא ובן בג בג.

(לקו"ש חי"ז פרקי אבות פרק ה')

 

אבות (ב)

הנקודה המתבארת מכללות המסכת וכן מכמה פרטים בה — איחוד ה״מעלה״ עם ה״מטה״, וכמה פרטים בזה.

(ספר השיחות תשמ"ט חלק ב', פ' במדבר)

 

 

סדר קדשים:

זבחים

מקשה מה נוגע לנו היום אריכות הפרטים בדיני במה. היתר עכו״ם בבמה. הקרבה בבמה עפ״י נביא. אפשרות הנבואה בזמן הזה. דברי הרמב״ם בזה. גדר ההקרבה בבמה עפ״י נביא. דין בדיני במה או — נבואה, הותרה או דחוי׳. הלימודים ע״ז בבבלי, ירושלמי וספרי. 

המעלה דהקרבה בבמה עפ״י נביא לגבי ההקרבה בזמן היתר הבמות. לשונות רש״י והרמב״ם. קישור סיום המסכת להתחלתה. המעלה דעשיית דבר שבקדושה בבית הכנסת.

(לקו"ש חי"ד פ' שופטים, שיחה ב')

 

מנחות

המשנה והברייתא דאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. קושיות במשנה ובגמרא. ביאור החילוק בין המשנה - שמדברת בענין הקרבן עצמו כו', ובגמרא — שמדברת בענין הקרבת האדם. קישור סיום המסכת להתחלתה. ביאור הברייתא והקשר שבין ג׳ חלקי'. ביאור ענין האכילה למעלה.

(לקו"ש חי"ב פ' ויקרא, שיחה ב')

 

חולין

שאלת המפרשים מה הקשר בין ב׳ הבבות שבמשנה: ״לא יטול אדם אם על הבנים אפילו לטהר את המצורע״ ו״מה אם מצוה קלה . . אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, ק״ו וכו'״. ועוד קושיות. ״ייטב לך והארכת ימים״, במשנה כאן ופאה, דבעוה״ז, ור״י חולק. ומקשה על הרמב״ם דלכאו׳ פוסק כר״י. ועוד קושיות. היעודים שבתורה ודברי המהרש״א בזה. קושיות על הברייתא דר"י. 

הביאור בכ״ז: שילוח הקן הו"ע של רחמים וכן טהרת מצורע, ובכל זאת ״לא יטול . . לטהר". הטעם ע״ז. לפי״ז מתבאר הק״ו משילוח הקן למצות חמורות שבתורה. הסוג דמצות שילוח הקן, בין אדם למקום, או — לחבירו, שאדם אוכל פירותיהן בעוה״ז. בשילוח הקן העיקר פעולת המצוה, בכיבוד או״א — הנפעל. 

תירוץ הקושיות (הנ״ל) שעל הרמב״ם. החילוק בין שכר המצות ליעודים. המעשה שר׳ יעקב ראה אינה בסתירה להיעודים שבתורה. ע״ד הרמז: חולין של יהודי הם קדשים. הדרך להגיע לזה — מרומזת בתחילת המסכת ובסופה.

(לקו"ש חי"ט פ' תצא, שיחה א')

 

בכורות [והוריות]

מחלוקת ר״מ ור״י באחד עשר שקראו עשירי. קדושה עצמית וקדושה מתפשטת. ראיותיהם של ר״מ ור״י. העובדא דסוף הוריות שר״מ ור״נ רצו להעביר את רשב״ג מנשיאותו וכו׳. ושם בגמ׳ התוכן דמשנה דידן, ומחלוקת רשב״ג ורבנן סיני ועוקר הרים מי מינייהו עדיף וכו׳. 

ביאור ס׳ באר שבע בקשר הענינים. ראיות שר״מ הי׳ עוקר הרים. קושיות בהסוגיא דהוריות שם. ר״י ור״נ היו עוקרי הרים ורשב״ג סיני. סיני ועוקר הרים — כמות ואיכות. עפי״ז מבואר ראיית ר״מ בסוגיין. התירוץ שבכ״מ נקרא ר״מ בשמו ולא ״אחרים״.

(לקו"ש חי"ב פ' בחוקותי, שיחה א')

 

ערכין

קושיות המנחת חינוך על הרמב״ם בדין ״כהן שהיתה לו שדה חרם... והחרימה וכו״. תירוצים עפ״י הצפע"נ והקרית ספר. הדין דכהנים אינם מחרימים, מצד הגברא או החפצא. ביאור דברי החינוך בשרשי המצוה דדין חרמים, בחילוק שבין נכסי ישראל ונכסי כהן. ביאור החילוק בין הלימוד שבגמרא והלימוד שהובא ברמב״ם, ומקורו של הרמב״ם. הביאור שהדין בערכין הוא לפי הטעם. ההוראה מעניני ערכין כו'. הסיפור מר״ה מפאריטש עם אדה״ז.

(לקו"ש חכ"ב פ' בחוקותי)

 

כריתות

[ראה הדרן על מסכתות בני"ך]

 

תמיד

מחלוקת ר׳ יהודה משום ר׳ עקיבא ור' נחמי' בשיר דיום השבת על שום מה נאמר. ובגמרא דקמיפלגי בדרב קטינא שאמר שית אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב, ואביי ס״ל — תרי חרוב. מבאר שלדעת אביי דתרי חרוב, יהי' שינוי בין אלף הז' לח'. 

בפירוש ״והשבתי חי׳ רעה מן הארץ״, ר' יהודה אומר מעבירם מן העולם ור״ש אומר משביתן שלא יזיקו. הראי׳ בתו״כ לדעת ר״ש מהכתוב מזמור שיר ליום השבת למשבית מזיקין שלא יזיקו. ביאור הרגוצובי דר׳ יהודה לשיטתי׳ בדין ביעור חמץ, ״תשביתו״ ביטול המציאות או ביטול הצורה והאיכות. 

מחלוקת ר״י ור״ש בשביתה דשבת, במלאכה שאינה צריכה לגופה ודבר שאינו מתכוין — לשיטתייהו. מחלוקתם ב״והשבתי גו'". רב קטינא כר״ש, אביי — כר״י. ועפי״ז מתרץ כל הקושיות.

(לקו"ש ח"ז פ' בחוקותי, שיחה א')

 

מדות

כמה דיוקים בהמשנה דכשלא נמצא פסול בזרעו של אהרן היו אומרים ״ברוך. . שבחר באהרן ובבניו לעמוד לשרת לפני ה׳ בבית קדשי הקדשים״. מחלוקת הרמב"ם והרמב״ן בטעם שעשיית כלי המקדש לא נמנו במנין המצות, שלדעת הרמב״ם הכלים הם חלק מן הבית, משא״כ לדעת הרמב״ן. דברי המגילת אסתר ביישוב קושיית הרמב״ן. קושיית הריי׳פ פערלא עליו. 

דברי הלב שמח שלדעת הרמב״ם הכלים מעכבים מלעשות עבודה במקדש. מחלוקת ר״מ וחכמים אם השלחן והמנורה וכו' מעכבין את הקרבנות. מקשה דסתירה ממה שכתב הרמב״ן בסהמ״צ בענין הארון, על מה שכתב בפירושו עה"ת. שני ענינים בביהמ״ק: השראת השכינה והקרבת הקרבנות. ביאור מחלוקת הרמב"ם והרמב״ן — מי מהם העיקר.

תירוץ כל הקושיות. במסכת מדות כאן — ב׳ גירסאות, ותלוי במחלוקת הנ״ל. ביאור שברכה אומרים על דבר שאינו מוכרח (ותוצאה) מענין שני, אלא הוא ענין העומד בפני עצמו. ההוראה בעבודת ה.

(לקו"ש חי"א פ' תרומה, שיחה ב')

 

קינים [וסדר קדשים]

שאלות בדברי ר״י ״זהו שאמרו כשהוא חי קולו אחד וכו״, ובהמשך המשנה ״זקני ע״ה כל זמן שהם מזקינים . . אבל זקני תורה כל זמן שהם מזקינים דעתם מתישבת עליהם וכו״. גדר חיובי היולדת שמחמת הספק. בדברי ר״י מתבאר מהו הגדר בזה. 

נסרים שרחבם ארבעה והפכן על צדיהן שפסולים. דברי החת״ס ביו״ט שני של חגה״ש. הדין דקנים גם מבהיר דין הכבש דכשהוא חי. דין כבש הנעבד לע״ז ועשו ממנו חצוצרת וכו'. הביאור בפנימיות הענינים. השייכות לר' יהושע. 

 

(לקו"ש חי"ז פ' תזריע, שיחה ב')

 

​

סדר טהרות:

נדה (א)

קס״ד ודברי בורות וכיו״ב שבש״ס — יש להם מקום בשכל כו'. כמה שאלות ודיוקים בדברי הבורות ששאלו אנשי אלכסנדריא את ריב״ח. דברי הילקוט ״הנוגע במת טמא ואין מת עצמו טמא״ והמשכם בנוגע לבן השונמית. 

דברי המגן אברהם בנוגע להנפק״מ מדברי הילקוט. טומאת מת תלוי׳ א) בסילוק הנשמה מהגוף ב) שהגוף יהי׳ מת. באשתו של לוט, הספק הוא אם הנציב מלח הי', החלפת המציאות או שינוי בכל רגע. האם פעולת סילוק הנשמה היא הסיבה לטומאת מת, או זה שהגוף הוא מת. חקירה עד״ז במילה וכיסוי הדם. בן שונמית ובן הצרפית. 

גוף שנסתלקה הנשמה ממנו וחזרה לו חיות אחרת. נגיעת גוף החי בגוף המת ב״מתים לעת״ל״. שני אופנים בתחי': ממשהו שנשאר מהגוף, התחדשות לגמרי; צר מן המים . . טיט, כלי זכוכית שנשברו. מחלוקת ר״ע ור״א בענין דור המדבר אם יש להם חלק לעוה״ב. שתי דעות באופן התחי׳: מעצם לוז, מתרוד רקב. דברי התנחומא שהקב״ה אמר למשה ״תהי' בצרן (של דור המדבר) ותבוא עמהם״. דברי ריב"ח ״לכשיבוא משה רבינו עמהם״. 

הטעם ששאלו בנוגע למתים לעת״ל ולא בנוגע לבן השונמית. ביאור בעוד אופן, ובו מתבאר, גם השייכות דאנשי אלכסנדריא דוקא להשאלות.

(לקו"ש חי"ח פ' חוקת, שיחה ב')

 

נדה (ב)

הדין דשומרת יום כנגד יום אם הוא פרט מדין ספירת ז׳ ימים בראתה ג' ימים, או הוא דין בפני עצמו. מחלוקת ב״ש וב״ה. מחלוקת ר״י ור״ל בדעת ב"ה, דברי התוס׳ לדעת ר״ל בענין יום י״א ״כיון דאינו ראוי להצטרף לזיבה גדולה״. דברי הרמב״ם בפיה"מ לדעת ר"י בענין הנ״ל ״לפי שלא תהי' לעולם זבה גדולה בראי׳ הזאת״. 

מבאר בהקדים מחלוקת ר״י ור״ל בדין חצי שיעור. ביאור הרגוצובי במחלוקתם. תוכן מחלוקת זו בנדו״ד. חקירה בשומרת יום כנגד יום. מהו הגדר של היום המשומר, התפשטות מיום שלפניו או דין בו (בהיום) עצמו. גדר זמן התוס' דשבת ויו״ט. מחלוקת ב״ש וב"ה — בכח ובפועל מי מהם קובע. מחלוקתם בחלות דבש, בהדלקת נרות חנוכה. הצריכותא ביניהם. מחלוקתם בנדו״ד. ההוראה.

(לקו"ש ח"ז פ' מצורע, שיחה ב')

 

נדה (ג), והדרן על הש"ס (א) - גמרא

הקישור בין התחלת הש״ס — קריאת שמע, וסופו  — תלמוד תורה (כל השונה הלכות וכו'). ק״ש ות״ת — השייכות והחילוק ביניהם: ק״ש ב״פ ביום ות״ת — חיוב אחד. ק״ש ות״ת בשייכותם לעולם — ג׳ חילוקים. 

הקשר דמאמר כל השונה כו' להסוגיא שלפניו — א״ל ר' שמעי׳ לר״א אימא ביממא תהוי זבה בליליא תהוי נדה וכו' . החילוק בין נדה לזבה, ובעבודת האדם.

(לקו"ש חי"ד פ' ואתחנן, שיחה ב')

 

הדרן על הש"ס (ב) - משנה

אמר ריב״ל עתיד הקב״ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש״י עולמות וכו'. דברי הרמב״ם בפיה״מ והרע״ב בטעם שסידר רבי מאמר זה בחתימת המשנה. כמה קושיות. אמר ר' שמעון בן חלפתא לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כו'. דברי חדא״ג מהרש״א. כמה קושיות. שייכות המשנה שבה ב׳ מאמרים הנ״ל למשנה שלפני'  — מחלוקת ב״ש וב״ה בחלות דבש. דברי התויו״ט בענין ״לכל צדיק וצדיק״. 

מחלוקת כללית דב״ש וב״ה, בענין בכח ובפועל - מי מהם קובע. המחלוקת שלהם (קרוב לסיום הש״ס) בענין ״דגים מאימתי מקבלין טומאה וכו״. חלות דבש מאימתי מיטמאות. מחלוקת ר״א (מתלמידי ב״ש) וחכמים בתחילת הש״ס בזמן קריאת שמע של ערבין. מחלוקת ב״ש וב״ה בהדלקת נרות חנוכה אם מוסיף והולך או פוחת והולך. בר״ה לאילן אם הוא באחד בשבט או בט״ו בו. עד היכן אומרים הלל בליל פסח לפני אכילתו — עד אם הבנים שמחה או עד חלמיש למעינו מים. בהרואה יום אחד עשר שב״ש מחייבין בקרבן וב״ה פוטרים. הצריכותא של כל אלו המחלוקות. כמה אופנים ב״בכח״. 

היסוד לכהנ״ל - מחלוקתם בכללות הבריאה, שב״ש אומרים שמים נבראו תחילה וב״ה אומרים הארץ נבראה תחילה. דברי המהרש״א בזה. הביאור בזה עפ״י הנ״ל. מחלוקת זו היא היסוד לכל מחלוקתיהם הנ״ל. החילוק לדעת ב"ש בין זה שהכח נחשב כמו הבפועל לבין שהכח עדיף מהבפועל. באיזה דינים אמרינן שהכח נחשב כמו הבפועל. 

מחלוקת ב״ש וב״ה הנ״ל בנוגע לבריאת האדם, שב״ש אומרים נוח לו לאדם שלא נברא משנברא וב״ה אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. מחלוקת זו ושבסדר הבריאה, תוכנן מהי כוונת הבריאה. 

הקשר דהמאמר דריב״ל להמשנה שלפני׳. וכן המאמר דרשב"ח. החילוק בין תורה למצות, ובהלכות ודיני התורה עצמן — כמו שהן הוראה להאדם וכמו שהן חמדה גנוזה כו׳ של הקב״ה. עד״ז בנוגע לשני האופנים שבתורה, דב״ש וב״ה. דיוק הלשון "מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה". הקשר דסיום המשניות להתחלתן.

(ספר השיחות תשמ"ח חלק ב' בהוספות)

 

 

הדרן על הש"ס (ג) - משנה

ביאור פרטי המשנה ד״עתיד הקב״ה לתת לכל צדיק וצדיק ש״י עולמות כו״. בסגנון דתורת החסידות. קישור סיום הש״ס לתחילתו. דברי אדמו״ר מהר״ש בענין סיום והתחלת וש״ס "כעין הדרן" במ״ם, פתוחה וסתומה. הקשר לענין הגאולה.

(ספר השיחות תשמ"ט ח"א, פ' וישלח)

 

הדרן על הש"ס (ד) - משנה וגמרא

הקושיא למה הקדים מאמר ריב״ל למאמר רשב״ח. תירוץ התויו״ט ועפ״י דברי המהרש״א הטעם שענין השלום הוא הסיום דהמשנה דוקא, ולא דמקרא וגמרא. כמה קושיות ודיוקים. 

השלום בין העולם ובין הקב״ה ע״י ״קיבלו ישראל את תורתי״, ״כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם״. דברי המדרש עה״פ "ולזבח השלמים". ג׳ ענינים בשלום זה, כנגד מקרא, משנה ותלמוד. ביאור בפרטיות דג' ענינים אלו. כל אחד מג׳ אלו, מקרא משנה ותלמוד, סיומו הוא בענין השלום. ובכל אחד מהם בשלום שלפי אופנו. ג' אופנים בשלום שבין לומדי תורה, על דרך הנ״ל. 

אמת ואמת לאמיתו שבתורה, כל התורה והלכות שבה. מארז״ל ״דבר הוי׳ זו הלכה״. ב' דרגות ב״אמת הוי'". שייכות דהלכות לקבלת עול מלכות שמים, קריאת שמע, המלכת הקב״ה על העולם ע״י האדם; גילוי האמת לאמיתו דשם הוי׳ ע״י עבודתם בעולם — פתיחת וסיום המשנה. התחלת המשנה "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן״. 

ב' אופנים בגילוי האמת לאמיתו שע״י עבודת ישראל — שהעולם מוכרח בזה, שהעולם עצמו רוצה. הביאור עפ״י כל זה בב' המאמרים שבסיום המשנה. החילוק בין חתימת המשנה לחתימת התלמוד. המשנה פותחת וחותמת במ״ם.

(ספר השיחות תשמ"ט ח"ב בהוספות)